והיה כראותו כי אין הנער, ומת (מד, לא)
מדוע רחמי האב על הבן גדולים מרחמי הבן על האב?
בפרשה מסופר שיוסף רצה לקחת את בנימין לעבד..
ויהודה משכנע את השליט המצרי שלא לקחת את בנימין, ומוסיף שאם יילקח, לא יוכל אביו (יעקב) לעמוד בצער זה, וימות.
והנה, לבנימין היו אז לא רק אב, אלא גם עשרה בנים, ובכל זאת, החשש שמעלה יהודה איננו שהבנים יישברו מכך שיילקח בנימין אביהם, אלא רק החשש שיעקב עלול למות מצער על בנו.
ומובא במספר ספרים על האדמו"ר מקוצק, שפעם התלונן אדם בפניו, כיצד זה שלאורך חיי מסרתי נפשו לילדיי כשנזקקו לי, ואילו כעת, כשאני צריך את עזרתם, אינני מרגיש שאני זוכה מהם לאותו יחס; מדוע אני, האב, מוסר נפשי על הילדים הרבה יותר ממה שמוסרים הילדים את עצמם עלי? והשיב לו האדמו"ר מקאצק, שזהו טבע העולם: רגשי הצער והדאגה של הורה לבנו, חזקים יותר מאלה של הבנים כלפי הוריהם, וכך מוכח כאן בפסוק, שיהודה בוחר להדגיש את הצער של האב על בנו (יעקב על בנימין), ולא את צער הבנים על אביהם בנימין. וכך מובא בספר פרדס יוסף (בשם "אוהל מועד") –
ובטעם הדבר, מוסיף המחבר ומסביר בשם האדמו"ר מאוסטרובצא, שהמקור המרכזי של כלל הרגשות והתכונות האנושיות, [הגֵּנִים] זה מאדם הראשון, ולאדם הראשון לא היה אב, אלא בנים:
והביא בשם הגאון הקדוש מאסטרובצא את הטעם לזה, שכל הדורות, מאדם הראשון הם, כשלשלת ארוכה, וטבע האבות ומידותיהם ירשו הבנים דור אחר דור; אדם הראשון, שלא היה לו אב, שנברא מן האדמה ולא היה בלבו מדה זו למסור נפשו בעד אביו, ולא נשרשה המידה הזאת לדורות הבאים; אבל בנים היו לאדם הראשון, והיה לו אהבה להם כרחם אב על בנים, ונשתרשה המידה הזאת לדורות הבאים אחר כך, ודברי פי חכם חן".
שנזכה לכבד את ההורים כמה שיותר!!
נאחל לשובם המהיר של כל החטופים בריאים ושלמים..
ולרפואת כל הפצועים בתוך כלל חולי עמו בית ישראל.
ולשלום כל החיילים ואנשי כוחות הביטחון.. בכל מקום שהם..
שבת שלום!!
הרב איתמר שרעבי-רב ביה"ס