בפרשת השבוע פרשת בשלח, שנקראת גם שבת שירה, על שם שירת הים ששרו משה ובני ישראל, שירה זו שרו משה ובני ישראל על הים, אך שירה זו נקראת בפינו בכל יום בתפלה, ושירה זו לא נפסקה לעולם, ועתידים לשיר אותה גם לעתיד לבוא בגאלה השלמה.
ברצוני לעמוד על הפסוק מתוך שירת הים :
"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ": מובא בתלמוד מסכת שבת: תניא: "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות עשה לפניו סכה נאה, ולולב נאה ואתרוג נאה וכו', ומזה למדנו יסוד חשוב שאל לנו רק לקיים את המצוות, אלא מצוה עלינו לחבב המצוות ולהדר בנוי המצוות שהמצווה תהיה כמה שיותר נאה. וזה מראה גדל אהבתנו למצוות.
אבא שאול אומר: "זה אלי ואנוהו" הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום, אף אתה חנון ורחום.
ומבואר: שאבא שאול אינו חולק על חכמים, שיש לו לאדם להתנאות במצוות. אלא הוא בא להוסיף, שלא די בסכה נאה ואתרוג נאה, אלא העקר להיות דומה לבורא עולם, במדות!!
יש כאלו שבשביל אתרוג נאה, יהיו מוכנים לתת כל הון, ובשביל צדקה בין אדם לחברו, מתקשים לתרם בעין יפה. לכך מוסיף אבא שאול דאנו מחיבים ללמד מהנהגותיו של ה' להיות חנון ורחום כלפי הזולת. ובזה משלים האדם את דמותו גם מקים מצות בהדור נאה, מתוך אהבה וחביבות המצוות. ומתקן בזה האדם החלק בעבודת ה' שבין אדם למקום. וגם מצוה עלינו להדמות למדותיו של הקב"ה להיות חנון ורחום, ולתקן בזה החלק השני בעבודת ה' שבין אדם לחברו.
ספור קצר הממחיש את יסוד חשוב זה:
מעשה באיש צדיק וחסיד שהיה גר בחוצה לארץ. מהדר ומתנאה במצוות היה. וטרח יגיעות עצומות להשיג טלית קטן מארץ ישראל כשקבל את הבד המיוחד, שנרכש בעבורו מארץ ישראל בדמים מרבים. בקש אחד מתלמידיו רשות להכין את הטלית לכבוד הרב, ולהטיל בה נקב להכנסת הראש. הרב שראה כמה משתוקק התלמיד לדבר, הסכים ומסר לו את הבד. התלמיד בהתרגשות עצומה לקח את המספרים וחתך נקב להכנסת הראש כראוי. אך לחרדתו גלה כי הבד היה מקפל לשנים. וכשפתח הקפל גלה כי במקום נקב אחד עכשיו יש שני נקבים!! כשהרב ראה את חרדת התלמיד. שחשש מאוד מתגובתו של הרב, שידע כמה טרח הרב במצווה זו. שמח הרב שמחה גדולה, ואף שיבח את התלמיד!! ואמר לו יפה עשית!! כך המצווה לעשות בטלית קטן שני נקבים, אחד להכניס הראש, כשלובשים הטלית, והשני לבדק האם הרבי יכעס או לא!!
רואים אנו מהנהגתו של הרב החסיד, את היסוד החשוב שעליו דברנו. שאף שמתנאה במצוות היה, וגלה חביבות מפלגת למצוות. לא נתן לזה לבוא על חשבון פגיעתו של תלמידו. ונדבק במידות הקב"ה. והתעלה על המדות הטבועות באדם הרגיל, שרואה שכל יגיעו הולך לשוא. ולא רק שלא כעס אלא להפך שמח ושימח את תלמידו…
המסקנה:
שגם אנו נלמד לכבד את החבר, ולדבר בלשון נקיה. ונהיה אוהבים זה את זה, ומכבדים זה את זה. ובזכות האחדות, בין איש לאחיו ובן אדם לחברו. נזכה לבניין בית המקדש, לגאולה שלימה, בביאת משיח צדקנו במהרה בימנו, אמן!!
נאחל לשובם המהיר של כל שאר החטופים בריאים ושלמים..
ולרפואת כל הפצועים בתוך כלל חולי עמו בית ישראל.
ולשלום כל החיילים ואנשי כוחות הביטחון.. בכל מקום שהם..
ובא לציון גואל בקרוב ממש!!!
שבת שלום!
הרב איתמר שרעבי-רב ביה"ס