אש זרה ואור פנימי – מסר נצחי מפרשת שמיני
פרשת שמיני פותחת באירוע מרומם אך מסתיים באירוע טראגי שמטלטל את העם כולו – חנוכת המשכן, ולאחריה מיתת שני בני אהרן – נדב ואביהוא. ביום שבו ירדה אש מן השמיים ושרתה שכינה בעם, בניו של אהרן הכהן מקריבים "אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם", והאש האלוקית אוכלת אותם.
אבל מה גרם להם – לנדב ואביהוא, שהיו מהגדולים שבדור – לפעול כך?
סיפור מהגמרא: אש שבוקעת מהלב
במסכת עירובין דף ס"ג ע"א, מסופר:
"שפעם אחת ישב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ולימד תורה ברבים, ובא תלמיד אחד ושאלו: רבי, למה מתו בני אהרן?
ענה לו: בשביל שהורו הלכה בפני רבם.
ולא עברו אלא כמה ימים – ונפטר אותו תלמיד."
הגמרא מספרת שאותו תלמיד, שלכאורה הקשה שאלה תורנית פשוטה, נפטר זמן קצר לאחר מכן. חז"ל רומזים כאן לדבר עמוק: יש לפעמים שדיבור, אפילו בלימוד תורה, יכול לחרוג מהמותר. אם הוא נעשה מתוך גאווה, או חוסר יראת כבוד כלפי הדור הקודם – הוא יכול להיות "אש זרה".
אש זרה – לא תמיד חטא גמור
חז"ל במספר מקומות מבהירים שנדב ואביהוא לא היו רשעים. להפך – הם היו קדושים, מלאי קנאות רוחנית, ודווקא מתוך להט קודש הקריבו את הקרבן. אך הבעיה הייתה שהם לא נצטוו. זה היה מעשה טוב – אבל לא נכון לזמן ולמקום.
המסר העולה מכאן: גם כוונות טובות, אם הן נעשות ללא הקשבה, ללא ענווה, ללא בירור אם זה מה שנדרש – עלולות להפוך ל"אש זרה".
מסר לימינו – לא כל אש בוערת בקדושה
בעידן שבו כולם יכולים להביע דעה, לפרסם "מסר" ולהקריב קרבנות של רעיונות ומאבקים – קל מאוד לטעות ולחשוב שכל מה שיוצא מתוך התלהבות – הוא קדוש.
המסר של פרשת שמיני הוא קריאה לשילוב בין אש פנימית – התלהבות, תשוקה לקודש – לבין זהירות והקשבה. לפעול רק כשאנחנו באמת מבינים שזה "אשר ציווה ה'".
מילה של השראה
אחרי מיתת בניו, אהרן לא מדבר. התורה אומרת: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". שתיקה טעונה, מלאה באמונה. לא הכל מובן, לא הכל ברור – אבל יש רגעים שדווקא השתיקה היא הביטוי הגבוה ביותר של אמונה.
נאחל לשובם המהיר של כל החטופים בריאים ושלמים..
ולרפואת כל הפצועים בתוך כלל חולי עמו בית ישראל.
ולשלום כל החיילים ואנשי כוחות הביטחון.. בכל מקום שהם..
ובא לציון גואל בקרוב ממש!!!
שבת שלום!!!
הרב איתמר שרעבי-רב ביה"ס