"את האלוקים התהלך נח" –
ללכת "עם האלוקים" גם בשעת הסתר פנים
סיפור :
בזמן שזוכה אדם להנהגה של מדת הרחמים, קל לו ללכת עם הקב"ה.
כאשר הבריאות טובה, הפרנסה ברווח ויש נחת מהילדים, לא קשה להיות בעל אמונה. אך הגדולה
האמיתית היא לדבוק בקב"ה גם כשמידת הדין שולטת ויש חושך, צרות וקשיים –
ובכל זאת היהודי לא מהרהר ולא מערער, ח"ו, אלא דבק בבורא יתברך באמונה ובאהבה.
זאת היתה גדלותו של נח – "את האלקים התהלך נח", גם בזמן ששלטה מדת הדין הוא המשיך לדבוק בקב"ה בכל כחו ומאודו.
בזכות הנהגה זו הוא זכה להיות "איש צדיק תמים", בזכותה יש קיום לכל העולם, ובזכותה זכה נח לשלש מאות וחמשים שנה של חיים אחרי המבול, ויצאו ממנו שבעים אומות.
ספר רבי צבי נקר מחבר סדרת הספרים "אמונה שלמה", סיפור ששמע מרב, ששמע מזקן מופלג שהוא בעצמו היה בעל המעשה:
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, תפסו השלטונות הרוסיים אותו ואת כל האזרחים שיכלו לתפוס, כדי לשולחם לחזית מול הצבא הגרמני. הצבא הרוסי היה פרימיטיבי וחלש וכלי הנשק של חייליו היו מיושנים. ולא זו בלבד, אלא שרבים מהחיילים לא צוידו כלל בכלי נשק, ונתנו להם רק סכינים וחרבות כדי להילחם מול הגרמנים, שהיו מצוידים במכונות ירייה ובתותחים,
והיו טובחים בהם בלי רחם. מה עשו הרוסים? הם השתמשו בחיילים ובאזרחים שלהם כבשר תותחים. הם לקחו קבוצה של עשרת אלפים חיילים ומגויסים טריים, ושלחו אותם להילחם נגד הגרמנים. הם שיערו שהגרמנים יהרגו ששת אלפים או שבעת אלפים מאנשיהם, אבל ארבעת האלפים הנותרים יגיעו אל הגרמנים ויהרגו בהם עם החרבות והסכינים. מובן שרבים מאותם ארבעת אלפים ייהרגו אף הם בקרב, אך הם יצליחו לגרום תוך כדי כך לאבדות גם אצל הגרמנים. היהודי בעל המעשה שהה עם עוד אלפי מגויסים שגויסו בעל כרחם במבנה שהוחרם על ידי הצבא
הרוסי. הם עמדו להישלח אל החזית, והמתינו רק לבואו של גנרל שאמור לשאת בפניהם נאום תעמולה נלהב כדי לחזק בהם את המוטיבציה להקריב את עצמם למען רוסיה. אותו יהודי ידע, שאין כמעט ספק שהוא ייהרג בתוך שעות ספורות. הוא החליט להתפלל תפילת מנחה, אולי בפעם האחרונה בחייו, ונעמד להתפלל מעומק לבו. הוא לא ראה ולא שמע מה נעשה סביבו. תוך כדי כך הגיע הגנרל, וכלם נעמדו והצדיעו וחלקו לו כבוד גדול, ורק היהודי עמד בצד ולא התייחס כלל אל הגנרל. הגנרל כעס מאוד. הוא שאג פקודה, ושני חיילים תפסו את היהודי והשליכו אותו לכלא, כדי שיישב שם עד שייערך לו משפט צבאי. הוא ידע כי מדובר בגזר דין מוות. ההתנהגות שלו נחשבה כמרד בעיצומה של מלחמה, ובנסיבות כאלו אין סנגורים ואין עורכי דין. רק משפט מוות. אותו יהודי לא אמר לעצמו ח"ו: 'זו תורה וזה שכרה? עונש מוות על תפילת מנחה?!'
אלא אמר לעצמו, 'לא משנה מה אומר או לא אומר לשופט בזמן המשפט, בכל מקרה יהרגו אותי. אני אתפלל לה' גם במהלך המשפט'.
כאשר הובא לפני השופט הצבאי, שאל אותו השופט, "חייל, מה שמך?"
והיהודי ענה: "למנצח מזמור לדוד".
שאל השופט: "מה הדרגה שלך?"
והוא ענה: "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב".
"מה יש לך לומר להגנתך?"
והוא אמר: "ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך".
אמר השופט: "אין עם מי לדבר… החייל הזה משוגע, חולה נפש! סלקו אותו מכאן, תשלחו אותו לבית חולים לחולי נפש". האיש נשלח לבית החולים לחולי נפש ושהה שם מספר שבועות, ולאחר מכן בדק אותו רופא ואישר שהוא בריא בנפשו. היהודי שוחרר מבית החולים, זכה להינצל מהמלחמה והאריך ימים. וכשהיה מספר את הספור לנכדיו וניניו, היה מוסיף ואומר:
"בתחילה – היה נראה כאילו תפילת המנחה עומדת להביא עלי מוות ודאי, אבל באמת התפילה הצילה את חיי, ובזכותה לא נשלחתי לחזית כבשר תותחים, ולא נהרגתי כפי שנהרגו מרבית החיילים שהיו איתי באותה שיחת מוטיבציה של הגנרל…[שש באמרתך].גם אנו בשנה קשה זו שחווינו הסתר פנים והנהגה של מידת הדין . מוכרחים להתחזק באמונה ולהדבק בה' באהבה.. וזו הגדולה של עם ישראל!! "את האלוקים התהלך נח" אפי' ברגעים הקשים..
נאחל לשובם המהיר של כל החטופים בריאים ושלמים..ולרפואת כל הפצועים בתוך כלל חולי עמו בית ישראל.
ולשלום כל החיילים ואנשי כוחות הבטחון.. בכל מקום שהם..
ובא לציון גואל בקרוב ממש!!!
שבת שלום!!
הרב איתמר שרעבי-רב ביה"ס