"קדושים תהיו – הסוד מאחורי קדושה אנושית"
פרשת אחרי מות-קדושים פותחת בציווי הגדול והנשגב:
"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם"] ויקרא י"ט, ב,]
אבל מה משמעות הקדושה? האם מדובר בהסתגרות, פרישות מהעולם, או אולי דווקא חיבור עמוק יותר למציאות?
חז"ל מביאים מדרש מופלא שמאיר את הציווי הזה באור אחר לגמרי – אור של חסד, הקרבה, ואהבת אדם.
הסיפור על רבי מאיר וברוריה – קדושה של חמלה
מסופר בגמרא (ברכות י:א) על רבי מאיר, אחד מגדולי התנאים, ואשתו ברוריה, אשת חיל חכמה וצדקת.
שכנים של רבי מאיר היו אנשים רעים מאוד. לא רק חוטאים, אלא ממש מצערים את הסביבה. תלמידיו של רבי מאיר אמרו לו: "רבי, תתפלל שימותו!". אבל רבי מאיר, אף על פי שכאב לו מאוד, לא מיהר להתפלל עליהם לרעה.
ברוריה, אשתו, פנתה אליו בעדינות ואמרה:
"וכי כתוב 'יתמו חוטאים'? לא! כתוב – 'יתמו חטאים מן הארץ'. אין הכוונה שהחוטאים ימותו, אלא
רבי מאיר שמע, קיבל את דבריה – והתפלל. שהחטאים – המעשים הרעים – יתמו. תתפלל שיחזרו בתשובה!"
ואכן, לאחר זמן – שבו אותם שכנים בתשובה שלמה.
קדושה – לא בפרישה מהחברה, אלא בתיקונה!
הסיפור הזה לא רק מרגש – הוא גם מפרש לנו את הפסוק: "קדושים תהיו כי קדוש אני".
הקדושה האלוקית איננה קדושה של ריחוק וניתוק, אלא קדושה של חמלה, סבלנות ואמונה בטוב של האדם.
קדושה של מאמץ לראות מעבר להתנהגות החיצונית, לתוך הנשמה הפנימית.
הקדושה שמצווה התורה – איננה קדושת המלאכים, אלא קדושה אנושית.
קדושה של מי שחי בתוך העם, בתוך החברה, ומתאמץ להביא אליה אור, חמלה ותיקון.
המסר לימינו: כמה קל לנו לשפוט, לחרוץ דין, לכתוב אנשים כ"אבודים".
אבל התורה והסיפור של רבי מאיר מלמדים אותנו – לא לוותר על אף אדם.
הקדושה שלנו נמדדת לא רק ביחס שלנו לבורא, אלא בעיקר – ביחס שלנו לברואיו.
אז בפרשה הזאת, בה הציווי הוא "קדושים תהיו", נזכור:
אולי הדרך הכי קדושה – היא להאמין שגם האחר יכול להיות קדוש.
נאחל לשובם המהיר של כל החטופים בריאים ושלמים..
ולרפואת כל הפצועים בתוך כלל חולי עמו בית ישראל.
ולשלום כל החיילים ואנשי כוחות הביטחון… בכל מקום שהם...
ובא לציון גואל בקרוב ממש!!!
שבת שלום!!!
הרב איתמר שרעבי-רב ביה"ס